בשנים האחרונות בדיקת הינשוף המשטרתית הפכה לאימתם של בליינים צעירים ברחבי הארץ. הטלת האימה המתקיימת מבדיקת הינשוף היא בדיוק כוונת המחוקק, כאשר המטרה היא להרתיע נהגים שיכורים מלעלות על הרכב בהיותם במצב זה. עבירת נהיגה בשכרות חושפת את הנהגים לסנקציות משמעותיות, החל משלילת רישיון הנהיגה ל-30 ימים, החרמת הרכב, קנס כספי גבוה ועד לפסילה ארוכת טווח. לאור הסנקציות החמורות, נהגים רבים תוהים לעצמם האם עדיף להם לסרב או שמא להיבדק בבדיקת הינשוף?
מהי בדיקת הינשוף? מה ההשלכות לסירובה? והאם קיימת העדפה לביצוע הבדיקה ונשיאת ההשלכות בגינה, כל אלו ועוד בהמשך המאמר.
מתי עשויים הנהגים להידרש בביצוע בדיקת ינשוף?
בהתאם לסעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה, בסמכותו של השוטר לדרוש מהנוהגים ברכב לתת לו דגימה של אוויר נשוף לשם ביצוע בדיקה המזהה האם בגופם מצוי אלכוהול ובאיזה ריכוז, הבדיקה נעשית באמצעות מכשיר הנשיפון. במילים פשוטות, כל אדם, גם ללא כל קיומו של חשד, עשוי להידרש בביצוע בדיקת נשיפון בידי השוטר.
במקרה בו נמצא בבדיקת הנשיפון אחוז אלכוהול העולה על המותר בחוק, יידרש הנהג בביצוע בדיקת ינשוף בכדי לאמת זאת.
מהי רמת האלכוהול בדם שיהפכו נהגים לשיכורים?
לפי המצוין בתקנות התעבורה, רמת האלכוהול המקסימלית בדם עומדת היום על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, לעומת זאת, כמות האלכוהול המקסימלית העומדת לנהגים חדשים בהתאם לחוק עומדת על 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.
האם קיימת חובה בחוק בעניין ביצוע בדיקת ינשוף?
כפי שצוין קודם לכן, נהגים נדרשים תחילה לבצע בדיקת נשיפון, רק במקרה בו הבדיקה מצביעה על אחוז אלכוהול מעל הכמות המותרת, יידרשו הנהגים בביצוע בדיקת ינשוף. בדיקת ינשוף אומנם מראה את כמות האלכוהול בדמו של הנהג הנבדק, אך מבחינה ראייתית אין לה כל ערך. משמעות הדבר היא, כי לא ניתן להוכיח באמצעותה את רמת האלכוהול בדם של הנהג בבית המשפט ועל כן הנהג נדרש בביצוע בדיקת הינשוף. אם הינכם נדרשים בביצוע בדיקת אלכוהול, חשוב שתדעו:
-
אין חובה בחוק לבצע בדיקת נשיפון.
-
קיימת חובה לביצוע בדיקת ינשוף.
בעניין סעיפים אלו חשוב להבין מספר דברים, אומנם אין חובה לבצע בדיקת נשיפון אבל סירוב שכזה עשוי להוביל את השוטר לקיום חשד סביר של נהיגה בשכרות ועל כן רשאי השוטר לדרוש מן הנהגים להיבדק באמצעות מכשיר הינשוף. כפי שצוין, בדיקת ינשוף מוסדרת בהוראת חוק, ולכן כל סירוב לביצוע הבדיקה, יזקוף לחובת הנהג הזמנה לדין בגין נהיגה בשכרות.
סירוב לבדיקת ינשוף, כהודאה באשמה
אנו נתקלים לא מעט במקרים בהם נהגים רבים חוששים שבעת ביצוע הבדיקה יתגלה אצלם בדם רמת אלכוהול מעל הכמות המותרת ולכן נוטים לסרב, מתוך מחשבה שסירוב זה ימלט אותם מכתב האישום של נהיגה בשכרות או לכל הפחות שהדבר הנ"ל יעמיד אותם במצב טוב יותר מזה שהיה אמור להיות לו היו בוחרים לבצע את הבדיקה. מודבר בהנחה מוטעית, מכיוון שסירוב משתווה להודאה באשמה.
בהתאם לסעיף 64ד' לפקודת התעבורה, קיימת חזקה אשר לפיה – אדם המסרב להוראת שוטר בעניין ביצוע בדיקת ינשוף, ייחשב בהתאם לחוק ל"שיכור", ועל כן יהיה ניתן להאשים אותו בעבירת נהיגה בשכרות.
יחס בתי המשפט לסירוב בדיקת ינשוף
בתי המשפט לתעבורה ולשכות התביעה במדינת ישראל, מתייחסים לעבירת נהיגה בשכרות עקב סירוב, בחומרה רבה יותר מאלו שנמצאו "שיכורים" בבדיקת ינשוף!
חשוב להבין, מבחינת בתי המשפט ההנחה היא כזאת – נהג שבחר לסרב לביצוע בדיקת ינשוף, ייחשב כנהג שבגופו קיימת כמות אלכוהול ברף הגבוה ביותר. לאור האמור, קיימת עדיפות לבצע את בדיקת הינשוף מאשר לסרבה, ייתכן שבבדיקת הינשוף אומנם יתקבל אחוז אלכוהול העולה על המותר בחוק, אך בכמות נמוכה מזו שמיוחסת לנהג בעבירת נהיגה בשכרות עקב סירוב.
סירוב לבדיקת ינשוף אל מול עבירת נהיגה בשכרות
קיים הבדל מהותי בין סירוב לבדיקת ינשוף לעומת עבירת נהיגה בשכרות שתוצאותיה נמדדו בבדיקת הינשוף, והוא מרחב התמרון של הסנגור.
מכיוון שעבירת נהיגה בשכרות היא עבירה חמורה אשר זוקפת לחובת הנהג דו"ח מסוג הזמנה לדין, יש צורך מרבי בסיוע משפטי בידי עורך דין תעבורה מיומן. במקרה בו נהג נמצא "שיכור" על פי תוצאה שהתקבלה בבדיקת ינשוף, מרחב העבודה של הסנגור בכדי להביא לזיכוייו של הלקוח או להפחתה בענישה, באופן יחסי הוא גדול לעומת ייצוג נהג שסירב בביצוע בדיקת ינשוף. במסגרת עבודתו של עורך הדין בעבירת נהיגה בשכרות ע"פ בדיקת ינשוף, ניתן לראות דרישה ל:
-
בדיקת מכשיר הינשוף
-
בדיקת כיול המכשיר
-
משך הבדיקה בין אחת לשנייה
-
מיקום הבדיקה – אזור ניטרלי מעשן, אדים, וכיוצא בזה.
-
קשר עין רציף
את דרישותיו של עו"ד, תידרש התביעה להוכיח בבית המשפט. במקרה בו לא תצליח המשטרה לעמוד בהוכחת הדברים, לא יהיה ניתן להרשיע את הנהג בביצוע עבירת נהיגה בשכרות. לעומת זאת, בעבירה נהיגה בשכרות שיוחסה לנהג בגין סירוב, התביעה תצטרך להוכיח כי הוסברו לנאשם כל המשמעויות המשפטיות של סירובו לביצוע בדיקת ינשוף, ועל כן יהיה קשה לסנגור לסתור את ייחוס האשמה לנהג זה.
לאור האמור, בבדיקת ינשוף קיים לסנגור מתחם עבור נרחב ואפשרויות רבות על מנת להוכיח כשלים הן בראיות התביעה והן בפעולות שהתבצעו על ידי המשטרה, בכדי להביא להקלה בענישה או שמא לזיכוי מלא מן האשמה! בעבירה של סירוב, הנטל הקיים על התביעה הוא קל יותר בכדי להוכיח האשמה, ולכן מרחב הפעולה של הסנגור הוא מצומצם יותר.
מה קורה כאשר מחלת ריאות מונעת מהנהג לנשוף אוויר למכשיר הינשוף?
כפי שציינו במאמר, סירוב לבדיקת ינשוף מהווה עבירה אשר תזקוף לנהגים הזמנה לדין, אך נשאלת השאלה מה קורה כאשר נהגים לא מסרבים מפורשות, אלא מכשילים את הבדיקה באופן מכוון? או שמא חולים במחלת ריאות כזאת או אחרת אשר עשויה למנוע מהם לנשוף כנדרש?
מחלת ריאות אשר מונעת מן הנהג לנשוף את כמות האוויר הנדרשת, עשויה לשמש הגנה מפני כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, אך בכדי להוכיח זאת על הנהג להציג מסמכים רפואיים המעידים על היותו חולה במחלה הנטענת. חשוב לדעת כי גם במקרים בהם נהג יודע כי לא יצליח לנשוף מספיק אוויר, עליו לנסות בכל מקרה בכדי שלא ישתמע שהוא סירב לבדיקה.
לאור האמור, אם נדרשתם לבצע בדיקת ינשוף, אל תסרבו ובנוסף אל תנסו להכשיל במכוון את הבדיקה.
האם כל סירוב שווה לנהיגה בשכרות?
בכדי שסירובו של אדם יעמיד לנגדו כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, יש להציג מספר דברים:
- האם הוא נדרש להיבדק בבדיקה?
- האם הוסבר לנהג את מהות הסירוב?
- האם הנהג התחרט וביקש להיבדק לאחר סירובו?
לכן, לא כל סירוב יעמיד לנהג כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, אלא רק במקרים בהם נדרש הנהג בביצוע בדיקה, והוסבר לו באופן מפורט ומפורש מהי מהות סירובו. לעיתים נהג מסרב מהלחץ הראשוני, אך לאחר מספר דקות בודדות חוזר בו ומעוניין לבצע הבדיקה, במקרה שכזה יש לאפשר לנהג לבצע את הבדיקה ולא להעמיד לחובתו את סירובו.
